בוקר יום א’ ה- 27.1.19 השעה 08:45 תלמידי מל”א מגיעים נמרצים עם שרוולים מורמים ובגדים נוחים לביצוע מלאכתם.
ביום מיוחד זה הם מחליטים לעצב את חדרם מחדש כביטוי לאופי הקשרים הבין אישיים ואופן למידה אחר מהרגיל.
תחילה הם מושטים יד אחד לשני בפינוי הרהיטים, הסרת התמונות , הרמת הוילון ונקיונו והזזת כבלי המחשב.
לאחר מכן הם אוחזים במטאטא ובמטלית, מנקים בחריצות וביסודיות אזורים מלוכלכים , מקרצפים שטיח מאובק וזגוגיות עם דבק עיקש ומנחים חתיכות פוליגלים על הרצפה להיערכות נכונה לקראת הסיוד.
הם עובדים בשיתוף פעולה כשאחת המנהיגות מאצילה סמכויות :אחד צובע חלק עליון, השני אמצע ,שלישי חלק תחתון ואחרים מגלפים שאריות של צבע שנותרו על שולי החלון. בתום הצביעה ונקיון החדר הם ממקמים את השולחן העגול עם מפה לבנה ומעוטרת , מניחים את השטיח על הרצפה לתחושה ביתית וחמימה. הם מאמינים שעל מנת שילד “יביא את עצמו” , המבוגר שאתו, נדרש להביא את דמותו העגולה, הרב ממדית, ולא רק את איש המקצוע שבו. הכיסאות בחדר שונים והם מבטאים את השוני בין האנשים, ילדים, מתנדבים, צוות חינוכי , המגיעים מדי יום למרחב. השוני מטיל על המבוגר את האחריות לבוא אל המקום בו הילד נמצא, להיות שם אתו, בנוכחות רציפה ואוהבת. על גבי הקירות מודבקים לבבות המשקפים מילה טובה, פרגון , אמונה. חום וחיבה. ממקום זה , אנחנו אנשי הצוות מתבוננים על מחויבותנו ללמד אחרת, לנהל שיח אחר, להילחם אחרת ,לפעול באופן יצירתי ולהביא למיצוי את היותנו מרחב למידה אחר.