הפרעות אכילה – גורמים

גורמים גנטיים וביולוגיים: התורשה  נחשבת כגורם מרכזי בהפרעות אכילה. במיוחד בשל העובדה שבמשפחות של חולי אנורקסיה ובולימיה נרבוזה, נוטים לראות: הפרעות אכילה, הפרעות רגשיות ושימוש בסמים ובאלכוהול בשיעורים הגבוהים פי שבע-עשרה מהשיעורים באוכלוסייה הכללית. הפרעות אכילה נמצאות יותר בקרב תאומים זהים לעומת תאומי אחווה. דבר זה מראה שישנם מרכיב גנטי. “פגיעות גנטיות” באנורקסיה נחשבות כחולשה של אותם מנגנונים מייצבים, אשר פועלים באופן נורמלי “להשיב לתחייה” את המשקל לאחר תקופה של אובדן משקל. לפי זה ניתן לנבא שהסיכוי גדל ללקות “בפגיעות גנטיות” בקרב חברות המאופיינות בהימצאות דיאטה ומעודדות איבוד משקל. מבחינה ביולוגית, הפרעה בבקר פעולת הנוירוטרנסמיטור סרוטונין נחשבת כאחראית להפרעות אכילה . בשל העובדה שהפרעה בבקרת סרוטונין ידועה גם כהפרעה אובסיסיבית קומפלוסיבית, לאחרונה, הועלתה השערה כי האנורקסיה הינה תת-קבוצה של הפרעות אובסיסיביות-קומפליסיביות. הבולימיה נחשבת כהפרעה בתפקודם של מנגנון הרעב והשובע ומנגנון ההנאה. הסבר ביולוגי אחר מקשר בין בולימיה למחלת הדיכאון, בשל שכיחות יתר של מחלת הדיכאון בקרב החולות הבולימיות ובני משפחתן. אבל צריך לציין שבמשך הזמן הופרכו דברים אלה.

גורמים חברתיים –תרבותיים : בתרבות הלא מערבית הנשים מלאות נחשבות כאטרקטיביות. כאשר החברה המערבית מדגישה עניין” הרזון “, כסמל ליופי, בכך שמצופה מהאישה  שתהיה רזה- נאה ומטופחת. עם הדגשת הרזון כסמל ליופי חל גידול של ממש בהצעות לדיאטות דלות קלוריות, בביקורים במכוני כושר, בעידוד הפעילות בענפי ספורט שונים, בהנהגת אופנה לדקות –גזרה ובהתעסקות רבה עם מזון –בריאות מן הטבע.

גורמים פסיכולוגיים : הגישה הפסיכודינמית : גישה זו מציגה שלוש תיאוריות המסבירות התפתחות הפרעות אכילה : התיאוריה של הקונפליקט(drive conflict) : פרויד טוען במודל הקונפליקט שלו שהסימפטומים הם תוצר של קונפליקט בין איד–אגו וסופר אגו . ההרעבה עצמית נחשבת כהגנה נגד משאלות מיניות של הריון אורלי. בנוסף, הסירוב לאוכל הוא הגנה נגד פנטזיות אוראליות סדיסטיות וקניבליות. מאפיינים כמו : הכחשה של רזון קיצוני, תפיסה מעוותת של הגוף, מחשבות שווא על שומן, אי התחברות לרגשות ולתחושות פנימיות מראים על הפרעה עמוקה יותר וסטייה במבנה המנטלי של הלוקה בהפרעות אכילה.

: התיאוריה של יחסי אובייקט
לפיה מדובר בבעיה התפתחותית בשלב ההתמזגות האורלי, המביאה לחסימה של ספרציה ואינדיבידואציה. האנורקטית מפנטזת התמזגות אורלית של אובייקט אימה, רע ושתלטני, אשר מושווה לאחר מכן לגופה של האנורקטית. היא חשה זהות בין גופה לבין אמה. ההרעבה העצמית היא ניסיון של המתבגרת לעצור את התפתחות הנשיות של גופה ובכך לצמצם ככל האפשר את ההזדהות האמביוולנטית המבלבלת עם אמה. הסבר אחר מתייחס שהאנורקטיות תופסות את גופן בצורות שונות ורבות מהן רואות את גופן “כשדה קרב ” שבו ניטשת מלחמת ספרציה –אינדיבידואציה, כאשר סלע המחלוקת הוא “למי שייך גופי ?” . ישנן אנורקטיות בשכיחות גבוהה, האדישות ומתעלמות מצורכי גופן ונכשלות מלטפל בו בצורה מותאמת.

התיאוריה של פסיכולוגית האני: לפי תיאוריה זו,” אימהות בלתי מספקת “מקשה על הנערה לעמוד בפני פרידות וגורמת הפרעה חמורה לכושר היוזמה, לערך העצמי ולביטחון העצמי. הנערה עם חסך זה מתקשה לספק לעצמה תחושה של מיטביות, ביטחון, הרגעה, חיוניות, לכידות, ויסות מתחים וויסות של ערך עצמי. לפי תיאוריה זו הפרעות אכילה הן הפרעות של ה-Self, ובמידה רבה הפרעות של ספרציה -אינדיבידואציה (selfhood). לעומת זאת, הבולימית הופכת את האוכל ל-self object, כאשר דפוס הזלילה- הקאה הוא חלק דיסוסיאטיבי ב-self. לבולימיות, במיוחד לאנורקטיות חסר מבנה של עצמי מווסת (self-regulatory) ולכן אינן מסוגלות להחזיק מעמד בעתות פרידה .

הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית : .1התיאוריה של הגבלת אכילה: במצב בולימיה יש קשר סיבתי בין ההגבלה של המזון לבין התקפי הזלילה, כאשר הגברת צריכת המזון באה כאדפטציה ביולוגית. .2התיאוריה של מצבי דחק בין-אישיים: אירועי- דחק חיצוניים ופנימיים מעוררים אכילת-יתר, שהיא עצמה יכולה לגרום הרגעה לטווח קצר. .3מודל החרדה :מתמקד בהיטהרות כמפחיתת חרדה וכמשחררת מדילמות וממתחים הקשורים באופן ישיר בשאיפה לנשיות אידיאלית על פי המקובל על החברה. רוב הגישות הקוגניטיביות –ההתנהגותיות מתייחסות למעגל הדיאטה והאכילה המעוותת כמקור להיווצרות הבעיה כמו גם לחשיבה ולעמדות המיוחסות לגוף ולמשקל כמדדים לערך עצמי, לשליטה עצמית ולביטחון עצמי.

גורמים משפחתיים: המשפחה נחשבת כגורם מרכזי בהיווצרות המחלה, הגישה הרווחת הייתה להפריד את החולה ממשפחתה על מנת שהטיפול יצליח. שינוי בתפיסה זו חל אחרי גיבוש התיאוריה הפסיכונאליטית שטוענת שהתפתחות האנורקסיה קשורה לאינטראקציה הפתולוגית שבין האם לנערה. מהתחלת שנות החמישים, התגבשה התיאוריה המשפחתית –מערכתית שהדגישה יחסי הגומלין הבין אישיים במשפחה אשר מביאים להתפתחות ההפרעה. לפי זה מושא הטיפול הינו לא רק החולה אלא גם המשפחה. ישנם שלוש גישות המנסות להסביר הפרעות אכילה מנקודת מבט משפחתית : א)הגישה הלינארית: לפיה התפקיד המרכזי בהיווצרות ההפרעה הינו לאחד מבני המשפחה. חלק גדול מהחוקרים טוענים שהאם היא בעלת האחריות הגדולה בנושא, כאשר ישנם מעט קולות הרואות באב כאחראי על מצב זה, וישנם המדגישים התייחסות הורית כללית. ב)הגישה האינטראקציונית: גישה זו מדגישה שהאינטראקציה בין הורה-ילד יש לה תפקיד חשוב ומכריע בהתפתחות ההפרעה. הילדה מלידתה מאופיינת באישיות דביקה, תלותית ובלתי בשלה. מצד שני, היא מראה על התפתחות פיזית ואינטלקטואלית מהירה ביחס לגילה. לכאורה נראה, כי ילדות אלה טופלו היטב בילדותן, אבל בבדיקה מעמיקה לדבר מראה שהן לא קיבלו עידוד לביטוי והבעה לעצמי שלהן, ולא יכולות לקבל החלטות באופן אוטונומי. כתוצאה מזה, הצורך לרצות את האחר הופך להיות סגנון חיים, וכאשר נדרש מממנה אוטונומיה, בשלב התפתחותי מאוחר יותר, דבר זה אינו מתממש. דבר זה מבליט הפער בין הצורך הטבעי והאישי של הילדה לבין דרישות המשפחה. ההורים במשפחות אלה מדגישים את הנורמאליות של המשפחה, אבל נמצא שההורים משתמשים בילדה כדי להזין את גאוותם. הם אינם שמים לב לתסכול שהילדה מרגישה. ג)הגישה המערכתית: לפי גישה זו, הגורם המרכזי בהיווצרות המחלה הינו תפקיד לקוי של המערכת המשפחתית. התיאוריה המשפחתית המבנית מבוססת על מודל המציג שלושה גורמים: ילד בעל פגיעות ורגישות פסיכולוגית גבוהה, מבנה משפחתי ותפקיד הילד החולה והסימפטום. המבנה המשפחתי מורכב ממספר גורמים: .1מעורבות רגשית חזקה בין חברי המשפחה. מעורבות זו משתקפת בגבולות רופפים בין תת המערכות הורים-ילדים ובאבחנה מעורפלת בין “האני” לאחרים במשפחה. .2חסות יתר, אשר מגבילה התפתחותו של הילד לקראת אוטונומיה וזהות עצמית. .3נוקשות ביכולת להסתגל לשינויים שהחיים מכתיבים, בכך שישנם ניסיון לשמור על סטטוס –קוו בכל מחיר. 4. הימנעות מפתרון קונפליקטים, המשפחה מנסה להראות מלוכדת ומגובשת ולכן היא מתעלמת ונמנעת מקונפליקטים. בקשר לתפקיד הילד החולה ולסימפטום כמשרתים את ההימנעות מקונפליקט במשפחה, ישנם שלושה דרכים לעשות זאת: . 1דרך משולשים: זה נעשה ע”י צידוד הילד כל פעם בהורה אחר כנגד ההורה השני. . 2קואליציה הורה-ילד: קואליציה קבועה עם אחד ההורים כנגד האחר. דבר זה גורם להתרחקות ההורה האחר, באופן זה נמנע התע, מתות עם הקונפליקט הזוגי. . 3באופו עקיף: דרך מחלת הילד עוקפים ההורים כל התמודדות עם בעייתם, תוך התמקדות בילד כבעיה עיקרית.

ביחס למחלות פסיכיאטריות במשפחה:
אחוז הימצאות הפרעות אפקטיביות כמו דיכאון והתמכרות לאלכוהול (במיוחד של האב) הינו בשכיחות גבוהה בהפרעות אכילה. בכך שזה מובהק יותר אצל הבולימיות לעומת האנורקטיות ולעומת האוכלוסייה הכללית, ודומה לשיעור התרחשותן של הפרעות אלה אצל משפחות של הלוקים בהפרעה אפקטיבית חמורה.

ביחס ליחסים במשפחה: במשפחה הבולימית ישנם רמת קונפליקט גבוהה , יחסית לאנורקטית, אבל שתי המשפחות מאופיינות בשליטה חונקת. בכך שהמשפחה הבולימית מאופיינת ברמת קונפליקט גבוהה וחוסר מעורבות רגשית, כאשר האנורקטית מעורבת באופן רגשי גבוה יותר .

מאפיינים דמוגרפיים:

באופן כללי האנורקטית מגיעה ממעמד חברתי גבוה יותר יחסית לאוכלוסייה הכללית ויחסית למקרי מחלות פסיכוסומאטיות אחרות, כאשר הבולימית מגיעה מכל השכבות החברתיות, כאשר רובן שייכות למעמד הנמוך. כמו-כן, מצופה שבמשפחות של החולות בהפרעות אכילה, שיהיה שיעור גבוה של בעיות משקל ואכילה. בנוסף, האמהות של בולימיות מראות שיעור גבוה יותר של משקל-יתר ובעלות מחלות פיזיות רציניות בהשוואה לאמהות אנורקטיות.

* המקור של החומר: לצר, י. (1999). הפרעות אכילה: סקירת ספרות מקצועית. מכון הנרייטה סאלד.